בנם של גיטל טובה מלכה ואריאל שלום. נולד ביום י' בתשרי תשס"ג (16.9.2002) בקיבוץ מגדל עוז שבגוש עציון. אח ליהודה, אבירז, עפר ורננה.

יקיר ידידיה גדל והתחנך בקיבוץ מגדל עוז, למד בבית הספר הממלכתי-דתי האזורי בגוש עציון ובישיבת "בני עקיבא - אורות יהודה" באפרת. ילד חייכן, רגיש וחכם, מתוק וכובש לבבות.

כנער, שימש כמדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא" וכמש"צ – מדריך של"ח (שדה, לאום, חברה) צעיר.

כשסיים את לימודיו בישיבה התיכונית, החליט ללמוד בישיבת ההסדר בירוחם וגילה התמדה ושקידה רבה בלימודיו.

מגיל צעיר חלם להיות טנקיסט, ואף הצליח לשכנע כמה מחבריו לישיבה להתגייס לחיל השריון. לקראת מועד הגיוס שלו, גילה שהוא סובל מבעיה אורטופדית שלא מאפשרת לו להיות חייל קרבי. כשנאמר לו שהבעיה עשויה להיפתר בעזרת טיפולי פיזיותרפיה, החליט לדחות את הגיוס, ובזכות הטיפול שקיבל הצליח להתגבר על הבעיה ולהגשים את חלומו.

ב-11.11.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. אהב מאוד את השירות הצבאי, על כל היבטיו, והשתדל מאוד להיות חבר וחייל טוב. אחד מחבריו לטירונות סיפר שלדעתו יקיר היה צריך להיבחר כחניך מצטיין. כשהדבר לא קרה, הוא ביקש לנחם את יקיר, שענה לו שמה שחשוב זה לעשות ולפעול "בהשקט ובצנעה". בסופו של דבר, סיים את מסלול ההכשרה כמצטיין פלוגתי, ועם סיום ההכשרה, הוצב בתפקיד טען בטנק מ"מ (מפקד מחלקה) של פלוגה ג', גדוד 53, בחטיבה 188.

עוד כנער, מעולם לא פחד מעבודה קשה, ועבד בשמחה גם בעבודה קצת יותר "מלוכלכת", כמו ברפת, לדוגמה. גם כחייל, לא בחל בשום עבודה, תמיד התנדב ראשון וביצע כל משימה בחריצות ובאחריות, מעל ומעבר לנדרש. אחד ממפקדיו סיפר שבאחד הימים הייתה סתימה במקלחות, שאיש לא היה מוכן לטפל בה. יקיר נכנס למקלחות לבדו, פירק וניקה הכול, ויצא עם חיוך רחב.

הוא היה שקט, עדין ונעים לכל סובביו, איש של מעשים, שתמיד פעל מתוך אחווה וכבוד לאחר וזכה להערכתו ולאהבתו של כל מי שהכיר. הייתה לו יכולת לחבר אליו אנשים ולחבר בין אנשים, וגם בשירותו הצבאי היה זה שיצר את החיבור בין חבריו להכשרה שהגיעו יחד איתו לפלוגה ללוחמים הוותיקים.

את אותו קשר ישיר ומכבד שידע ליצור עם בני גילו ועם מבוגרים ממנו, ידע לייצר גם עם ילדים. אחייניו אהבו אותו מאוד והעריצו אותו, והוא היה עבורם הדוד המושלם. קשר מיוחד יצר גם עם ילדי רבותיו בישיבה. הוא ידע להקשיב להם ולשחק איתם, והפך לדמות משמעותית גם עבורם.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

במהלך המלחמה, שימשו יקיר וצוות הטנק שלו כחלק מפלגת הפינוי של חטיבת "גולני". קשר מיוחד נוצר בינם לבין הלוחמים ובכל עת הם היו נכונים לסייע להם. אך למרות החשיבות הרבה שראו בתפקיד זה, ביקשו יקיר וחבריו לחזור לפלוגה שלהם ולהצטרף ללחימה בחוד החנית.

ביום רביעי, ה-29.11.2023, הגיעה משפחתו לבקר אותו בשטח התכנסות בפארק ערד. יקיר סיפר שבפעם הבאה שהוא וחבריו ייכנסו לעזה, הם ישתתפו בלחימה עצמה. הדבר הסב לו גאווה ושמחה רבה.

חמישה ימים לאחר מכן, נע הטנק של יקיר בראש הגדוד שנכנס לשג'אעיה שבעזה. כשהגיעו לפאתי השכונה, נורה לעברם טיל נ"ט (נגד טנקים) והטנק נפגע. יקיר ושני חברים נוספים לצוות הטנק נהרגו. רק נהג הטנק ניצל.

רב-טוראי יקיר ידידיה שנקולבסקי נפל בקרב ביום כ"א בכסלו תשפ"ד (4.12.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

אימו, טובה, ספדה לו: "יקירי היקר, כך תמיד אמרנו, יקירי היקר תרתי משמע, מתנה שזכינו בה במשך עשרים ואחת שנה. כמה למדנו ממך. ילד מיוחד עם עוצמה פנימית גם בתקופות שהיו מאתגרות עבורך. מאז שיצאת לישיבה ואחר כך לצבא כל כך צמחת והתפתחת. היה בך עומק ורגישות. ביום רביעי האחרון זכינו לבוא לראות אותך ונראית כל כך טוב, ואני נרגעתי ושמחתי...

יקיר האמין במה שאף אנחנו מאמינים וחינכנו כך את ילדינו: שיש לנו זכות להיות פה בארץ גם אם זה אומר להילחם עליה. הלוואי שנלמד להילחם על הדברים החשובים ביחד ולא ניתן למחלוקות להפריד בינינו".

אחיו, אבירז, ספד: "יקיר אחי האהוב, הדוד הכי מתוק שילדיי הכי אהבו לשחק איתך... כשמך כן היית, אדם יקר וחבר אמת. היה לך עולם פנימי עשיר ורגישות נדירה לסובבים אותך. כל תחנה אותה כבשת במהלך חייך הקצרים השגת בעמל. עבדת קשה ובצניעות ושמרת על אופטימיות וחיוך גדול על הפנים. כל כך מרגש היה לראות אותך חניך מצטיין בסיום מסלול, אהוב ומוערך כל כך על ידי חבריך. נפלת עבור העם, המדינה והארץ, אנחנו נעשה הכול כדי שזה לא יהיה לשווא. אנחנו נמשיך, נבנה, ניטע, נצמח, נגדל ונתאחד כעם, כי זו הייתה דרכך".

אחיו, עפר, ספד: "הייתה בך תמימות כובשת מחוברת עם פשטות עמוקה. האמנת במשהו ועשית אותו, בלי לשאול שאלות ובלי לפקפק, פשוט כי חשבת שהוא היה הדבר הכי נכון... הגעת לישיבת ההסדר בירוחם, פרחת והיה כיף להביט בך מהצד, איך אתה גדל ומתפתח. ואז הגעת לצבא ובכלל פרחת. היית חוזר הביתה ומדבר עם ברק בעיניים על הצבא, בשעת פקודה היית הראשון להיות מוכן".

"לפני כמה זמן דיברנו על אהבה", ספדה אחותו, רננה. "אמרת שלהתאהב זה מפחיד בעיניך, מפחיד לפתוח ולתת את עצמך למישהו אחר ככה. למישהו כמוך זה באמת מפחיד. אתה אוהב עמוק ואוהב חזק, וכשאתה אוהב משהו זה עד הסוף... אתה היית אמור למצוא מישהי לאהוב ככה, אתה אמור לאהוב ולהתחתן ולהביא ילדים ולאהוב אותם עוד יותר, אתה אמור ללמוד את ההיסטוריה של כל דבר בעולם ולצטט לי פסקאות מספרים שאני בקושי זוכרת שקראתי. אני לא יודעת איך לסכם אותך עכשיו, היה אמור להיות לנו יותר זמן להכול".

ראש ישיבת ההסדר ירוחם, הרב אוריאל איתם, ספד: "בחייך עשית הכול בשקט. וכל האיכויות המופלאות שלך התחבאו מאחורי השקט הזה... יש אנשים הזוכים שמשנה מתארת את אישיותם בשרטוט כל כך מדויק: 'עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה'... קודם כול במובן הפשוט קבעת את מושבך בבית המדרש... היית ממש 'אמור מעט', אבל כשהיה צריך מישהו שיעשה – אתה עשית. ובסבר פנים יפות: תמיד היית עם החיוך הנעים, הפשוט, הביישן מעט. אל כולם. חיוך שאיתו היית נעים לבריות, חביב על כולם. היית חכם, סקרן, קורא דברים מגוונים, קולט, זוכר, מקורי".

הרב אורי סמט, רב קיבוץ מגדל עוז, ספד: "מי לא זוכר את יקיר הקטן מאיר פנים לכל מי שפוגש, מעורר חיוך ומתיקות שקשה לתאר. גם בשיעורים הפגנת זיכרון מופלא ורצון ללמידה, וכבר בבר מצווה ערכת סיום מסכת בגמרא... כזה היית. מפגין מסירות בכל מה שעושה, אוהב ה' והולך במסירות, התמדה וישרות".

משפחתו כתבה: "אנחנו מבקשים שחותם האחווה שיקיר הותיר במעשיו ילווה את כל החברה הישראלית. גם אם יש בינינו חילוקי דעות, עלינו תמיד לזכור שבראש ובראשונה אנשים אחים אנחנו, ומתוך הכרה זו עלינו לנהל את חילוקי הדעות בינינו. זו המורשת שיקיר וחבריו הותירו לנו ולאורה נלך".